האם פנינו לשלום או למלחמה?

 

עם ישראל ומדינת ישראל חיו תמיד בצל הסכנה מול החושך, הטרור והרוע שהוציאו כלפינו גדולי אומות העולם,  מהם למדנו כעם שאין לנו על מי לסמוך אלא רק על עצמנו וכשהתחלנו לפעול לטובתנו, פיתחנו את אהבת עם ישראל לפרי יצירותיו והמצאותיו בכל התחומים ואכן אין עוד עם שהתפתח כל כך ממצבו בשנת 1948 ועד היום. חלקם של אומות העולם מסתכלים עלינו בהערצה וסוחרים איתנו, לחלקם אנו מהווים מראה לפער שיצרנו, הם שונאים את עצמם על כך ומפיצים את שינאתם כלפינו. האם אפשר לרצות במחוות עמים ששונאים את עצמם כדי שיאהבו אותנו? כמובן שלא. אפשר רק להמשיך להתפתח, ליצור את עצמנו, לאהוב את פרי תוצרתינו ואת עצמנו כעם, וכשיראו זאת העמים הערבים ילמדו מאיתנו איך לאהוב וליצור את עצמם ואנו נבין מדוע הקב"ה בחר בנו כעם הבחירה.

האם אפשר לנהל מו"מ מול עם ששונא את עצמו ומוכן להתאבד בפיגועי טרור אלא אם יקבל מחוות וממתקים פוליטיים? עובדה שלא, אולם אפשר להתנות מו"מ בהדרכתם לפיתוח עצמם ואז האהבה שיפתחו לתוצרתם תחליף את שנאתם העצמית ואת רצונם למות בפיגועי טרור. היטלר הוא הדוגמא לאן מתפתחת השנאה העצמית הגדולה ביותר ואחריו ראשי ממשלות אירן, סוריה וראשי ארגוני הטרור.

שישים שנה פיתחנו את עצמנו ואת אהבת עם ישראל ואז זה קרה. התחלנו להתמכר לממתקי החיים, היצירה העצמית פחתה, האהבה העצמית פחתה והתחלנו לעשות שטויות הגובות מחיר באסונות רבים בקרבנו, בטרור גובר ובהסחפות למלחמה מול העם האירני שעלול להוביל למות רבים.

התחלנו לעשות שטויות בכל הרמות בין בזריקת אוכל בכמויות מסחריות כשישנם אנשים שאין להם מה לאכול, לבין בהוצאת כספים בכל הרמות בלי לחשוב אם זה למטרה טובה או שלילית, הפסקנו להציב גבולות לילדנו ופגענו בחינוכם, מיתנו את הצבת הגבולות לשחיתות, איפשרנו להורים רבים להתייחס לילדיהם כעבדים, לזלזל ולפגוע בהם ללא מודעות לגודל הפגיעה ולאפקט שזה ייצור בבגרותם, הראנו לילדים דוגמאות של זלזול וחוסר כבוד לכל אדם, איבדנו מטרות ערכיות והראנו להם שהרדיפה אחרי הכסף היא המטרה.  אז מה יש להתפלא כשנערים חסרי רסן אונסים ילדות בבתי הספר, מה יש להתפלא כשנערים משתכרים נהרגים והורגים בתאונות דרכים, מה יש להתפלא כשאנשים רוצחים, וגונבים בשביל כסף ומה יש להתפלא כשהטרור חוזר ואסונות גדולים מתקרבים לפתחנו.

רבים מההורים אינם מחנכים לאהבה עצמית, ישנם הורים שמזייפים כי מדברים על זה אך לא מתנהגים כך. חברי הכנסת הנבחרים אינם מראים דוגמא להתנהלות מכובדת ואחראית מבחינה תקציבית ופוליטית, אך מראים דוגמא להרבה שחיתויות. רבים האזרחים המתענגים על תענוגות החיים ודמי אבטלה ומסרבים להילחם למען עצמם בכדי ליצור את עצמם וכך עם ישראל מפורר את עצמו מבפנים ומזמן לעצמו אסונות, טרור, מלחמות ומוות של רבים.  במדינת ישראל יש הרבה התמכרויות ומחלות ולכן רודפים אותנו אסונות בגלל הרדיפה אחרי ממתקי החיים במקום אחרי היצירתיות של עצמנו.

עלינו לחזור במהירות לשפיות בכדי להציל את עצמנו ולהגדיר מחדש מטרות ערכיות במקום מטרות כספיות. בקניות והוצאות כספיות עלינו לחשוב אם באמת צריכים זאת או לא. עלינו ללמד את ילדינו לדבר במכובד ולהתקדם בזכות כישוריהם ולא בתלות באחרים, ללמדם להתלבש באהבה, לאכול באהבה, לכבד הורים באהבה כי עשייתינו בבגרותינו היא פרי חינוכינו מבית, ומוכנותינו לעשות עבודה עם עצמנו. הרכבת נוסעת במסע החיים והזמן מתקתק. עשייתנו עם עצמנו צריכה להתעצם. כל מי שאינו רוצה לעשות עבודה עם עצמו סובל מפחדים וחרדות ונגרר אחרי עולם הרשע, הרוע והחושך, סובל ונופל למערבולת של פנטזיות שימצא אהבה ועושר. כל אחד מאיתנו נבחן על רצונותיו, כוונותיו, בחירותיו ועשייתו בפועל  ופנטזיות אינן מתגשמות.

כמעט בכל יום רואים בטלוויזיה התנהלות מו"מ בכנסת על קשקושים חדשים, מדברים הרבה ועושים פחות כי אנשים שאינם אוהבים את עצמם כועסים ואינם יכולים להפיץ את האור של עצמם מול העם.  כך לא אמורה להתנהל מדינה. מנהיגי המדינה אמורים להתנהג בצניעות, ללא אגו וגאווה, ללא עבירות שוחד, להתנהל מניקיון פנימי, מאמת פנימית, להיות זהירים בכל מו"מ, להסביר ולהדגים לעולם את גודל אהבת העם היהודי, כי גם לנו מגיע לשתהיה לנו מדינה החיה בשלום ובשלווה בלי טרור. עלינו להסביר לחברי האו"ם כי עליהם להציב גבולות ברורים לעם הרוצה להשמיד עם. כל עוד לא יתחילו מנהיגינו הפוליטים להסביר ולהראות דוגמא אישית של התנהלות יצירתית מאהבה עצמית בלי התניות בקבלת ממתקי החיים, יגבר הטרור ויתעצם, כי הערבים מסביבינו רק מחכים שנחלש.

מדינת ישראל יצאה מכיוון ונמצאת בסכנה. למדינה הזו צריך להעביר קורסים על יושר. החוקים במדינת ישראל חייבים להגביל גם את חברי הכנסת מלחגוג בממונו של העם היהודי. המדינה גובה מיסים ותשלומים מופרזים מהעם וחברי הכנסת משתמשים בכספי העם לצרכי קניית בתים לעצמם ולמילוי הבטן של כל אחד בארץ ובחו"ל. בסופו של דבר זו עבודה עצמית של כל אחד ואחת עם עצמנו ולא משנה מה אחרים עושים.

השלום לא מצליח משתי סיבות:

א.      כי אנו מוציאים חושך, כיעור וזיוף מעצמינו ובוחרים בממתקי החיים, בעושר ולא באושר הפנימי.

ב.      כי שני העמים לא יודעים להגיע למו"מ בלי לחלק ממתקים ומחוות. השלום לא יבוא בגלל תשלום כספי או בגלל מתן נשק. הוא לא יבוא בפיתוי צד כלשהו כדי שלא יפגעו בו. זו לא השיטה.

השלום יבוא רק אם שני הצדדים ירצו מבפנים בשלום אמת ויהיו מוכנים לוותר על האגו והגאווה שלהם כמו שעשה נשיא מצרים אנואר סאדאת כשהגיע לנאום בכנסת בירושלים ב 1977  וכמו שעשה חוסיין מלך ירדן בביקוריו החשאיים בישראל עד חתימת הסכם השלום ב 1994.

נשיא המדינה מר שמעון פרס היקר הלוחם למען השלום, איננו צריכים לקבל ממתקים מאומות העולם בשביל שלום אמיתי. העם הערבי רוצה בטרור ובממתקים ומחוות מאיתנו ואנו מסכימים להגרר להתעסק בהם ולכן כך נראית מדינה המאויימת על ידי העם הערבי הנסחפת למערבולת שסופה מלחמה ומוות של רבים.